גזר דין בתיק תפ"ח 41647-12-11

הנאשמים, מחמוד ג'יוסי (הנאשם 1) ורשיד ג'יוסי (הנאשם 2), הורשעו על יסוד הודייתם בכתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של הריגה. הסדר הטיעון הוצג בפנינו לאחר שנשמעו ראיות, ולאחר שהוצגו הסיכומים בכתב ובעל-פה.

בין משפחת ג'יוסי למשפחת עודה קיים סכסוך דמים אשר במסגרתו נרצחו בעבר מספר אנשים.

הנאשם 1 הוא בן דודו של הנאשם 2. בתאריך 26.11.11 בשעה 22:30 לערך נורו בג'לג'וליה לעבר רכבו של מוסעב ג'יוסי, שהוא אחיו של הנאשם 2, קליעים מנשק אוטומטי אשר פגעו בו בגבו וגרמו לו לשיתוק בגופו. שני הנאשמים חשדו כי הירי הזה בוצע על רקע הסכסוך, וכי האחראים לירי במוסעב הם אנשים ממשפחת עודה. לצורך נקמה הצטיידו השניים ואדם נוסף (להלן: "האחר") בשני אקדחים והגיעו במהירות לבית משפחת שמלי שבג'לג'וליה. בבית זה שהה באותו זמן מוחמד אבו ג'אבר (להלן: "מוחמד"), בעלה של סאמח שמלי, אשר הוריה מתגוררים בג'לג'וליה, והוא עצמו מקורב למשפחת עודה. הוא שהה באותו בית יחד עם אשתו וילדיו.

סמוך לשעה 23:00 הגיעו שני הנאשמים והאחר לאותו בית, כאשר הנאשם 1 והאחר נושאים כל אחד בידו אקדח. יוסף שמלי, אביה של סאמח שמלי, יצא לקראתם ושאל אותם למעשיהם, אך הם נכנסו לבית באקדחים שלופים תוך קריאות: "היכן החתן?".

הנאשם 1 ראה את מוחמד יושב בסלון הבית והחל לירות מהאקדח לעברו. מוחמד נס לכיוון חדר השינה, אך הנאשם 1 דלק אחריו לחדר השינה והמשיך לירות לעברו, כאשר הנאשם 2 לצידו.

בחדר השינה ירה הנאשם 1 יריות נוספות לעברו של מוחמד, יריות שגרמו למותו.

הנאשם 1 הוא בן 22. יש לו הרשעה בעבירה של נשיאת נשק שלא כדין, והוא נדון בגינה לעונש מאסר בפועל של שנה.  הנאשם 2 הוא בן 30, ואין לו עבר פלילי.

לגבי הנאשם 1, הוגש לנו תסקיר של שירות המבחן (שהתחייב מחמת גילו של הנאשם 1 בעת ביצוע העבירה). בתסקיר פורטו נסיבותיו האישיות של הנאשם 1 והתבגרותו בצל סכסוך אלים שקיים בין משפחתו המורחבת לבין משפחה אחרת בעיר. אחיו הבכור של הנאשם 1 נרצח לפני כ-4 שנים במסגרת אותו סכסוך משפחות. קצינת המבחן למבוגרים ציינה כי כיום מבטא הנאשם 1 צער על פגיעתו במנוח ואמפתיה כלפי בני משפחתו של המנוח תוך הבנה לאובדנם. היא העריכה את הסיכון להישנות עבירת אלימות מצידו כבינוני, ואולם אם תבוצע עבירת אלימות נוספת, הרי הערכת דרגת החומרה הצפויה עולה לגבוהה.

לפי הסדר הטיעון שהוצג, תעתור המאשימה, בהסכמה, לכך שעל הנאשם 1 יוטלו 20 שנות מאסר בפועל, ועל הנאשם 2 יוטלו 15 שנות מאסר בפועל. על הנאשם 2 יוטל עונש מאסר על תנאי. כל אחד משני הנאשמים יחויב בפיצויים למשפחת המנוח.

באשר לגובה הפיצויים, תבקש התביעה חיוב בפיצויים מקסימאליים לפי החוק, בעוד שב"כ הנאשם אינה מוגבלת בטיעוניה לעניין זה. עוד הוסכם בעניין הפיצויים, כי לאחר מתן גזר הדין - הרי סכום כסף שהופקד בנאמנות ע"י הנאשמים אצל הסנגורים, יועבר באופן מיידי לבית המשפט, כדי שסכום זה יועבר ממזכירות בית המשפט למשפחת המנוח על חשבון הפיצויים לפי קביעת בית המשפט.

ב"כ הצדדים ביקשו כי נאשר את הסדר הטיעון. ב"כ המאשימה הבהירה כי יסודו של הסדר הטיעון בקשיים ראייתיים, שגם בית המשפט העיר לגביהם, לרבות בשלב הסיכומים. גם ב"כ הנאשמים הדגישה נקודה זו.

ב"כ המאשימה עמדה על חומרת מעשה העבירה, הכולל ירי מטווח קצר בתוך בית לאחר תכנון מוקדם והגעה משותפת לזירת האירוע. עוד ציינה את האליבי השקרי שנבנה ע"י הנאשמים לאחר מעשה.

באשר לנושא הפיצויים, ציינה ב"כ המאשימה כי למנוח יש אלמנה ו-3 ילדים קטנים בגיל שנתיים, 3 שנים ו-8.5 שנים. האישה והילדים הקטנים ייאלצו לשאת כל ימיהם את תוצאות המעשה, ולכך צריך להיות ביטוי בקביעת שיעור הפיצויים. בעניין זה ציינה ב"כ המאשימה כי קוימה פגישה בפרקליטות עם אבי המנוח ועם בא כוחו. בקשר לכך גם הוזכר שאבי המשפחה לא נכלל בסולחה בין משפחת גיוסי למשפחת ערר, בין היתר על רקע כספי. בעניין זה התובעת הפנתה לפסיקה הנוגעת לעניין הפיצויים.

ב"כ הנאשמים ציינה כי ברקע האירוע סכסוך דמים קשה וארוך שבמסגרתו נרצחו ארבעה בני אדם ממשפחות עזוני וגיוסי. בנוסף לאחיו הבכור של הנאשם 1 שנרצח בעבר, כמצוין לעיל, הרי ביום האירוע וסמוך לפניו נורה אחיו של הנאשם 2, והוא נותר עד היום נכה וסובל מבעיות רפואיות קשות. זאת ועוד, גם אביו של הנאשם 1 נורה לפני מספר חודשים לאחר שיצא מדיון בתיק זה. חרף סכסוך הדמים הקשה, נחתם הסכם סולחה אשר הוצג בפנינו. על ההסכם חתומים הנאשמים עצמם ובני משפחותיהם כך שהתקווה היא שפרשת שפיכות הדמים תסתיים סוף-סוף.

לגבי הפיצויים, ציינה ב"כ הנאשמים כי גויס  עד כה סכום כסף שהועבר בנאמנות להגנה, וזאת כדי שיועבר בהתאם לגזר הדין למשפחת המנוח. משימת גיוס הכסף לא הייתה פשוטה, וזאת לאור המצב הכלכלי הקשה של שני הנאשמים. גם העובדה ששני הנאשמים אמורים לרצות עונש מאסר ארוך גורמת לקושי במציאת מימון לפיצויים. ב"כ הנאשמים הפנתה לפסיקה רלוונטית.

לפנינו נגול אירוע קשה מאוד. כפי שצוין לעיל, הצדדים הגיעו להסדר טיעון בשלב שלאחר שמיעת הראיות כולן. במסגרת האירוע נטלו שני הנאשמים חלק בהריגת אדם רק משום העובדה שהוא מקורב למשפחה יריבה. שני הנאשמים הגיעו יחדיו לזירת האירוע, מיד לאחר פציעתו של מוסעב גיוסי, אחיו של הנאשם 2. הנאשם 1 הוא זה שירה את היריות הקטלניות במנוח, כאשר הנאשם 2 היה שותפו לביצוע המעשה.

אכן, צדקו ב"כ הצדדים שהדגישו את הקשיים הראייתיים שעלו בפרשה זו. גם מותב בית המשפט התייחס לקשיים אלה, לרבות בשלב הסיכומים. אנו מדגישים נקודה חשובה זו, משום שזו הסיבה לכך שבדעתנו לאמץ את הסדר הטיעון לגבי מעשה כה נורא, כפי שפורט בעובדות כתב האישום המתוקן. יש לקוות שמעתה יושם סוף לאותו סכסוך דמים שדרש עד כה קורבנות כה רבים.

באשר לנושא הפיצויים, אנו סבורים כי מן הראוי לחייב כל אחד משני הנאשמים בתשלום פיצויים משמעותיים. כידוע, לפי הפסיקה, גם אם קיימת מצוקה כלכלית אצל הנאשם, אין הדבר מכריע בקביעת שיעור הפיצויים. במקרה זה יש להביא במיוחד בחשבון את העובדה שבעקבות הריגתו של המנוח נותרו במצוקה רבה אלמנתו ושלושת ילדיו הקטנים. כמו כן, לא מצאנו להבחין בין שני הנאשמים בקביעת גובה הפיצויים, להבדיל מקביעת המאסר.

אנו מטילים על הנאשם 1 - 20 שנות מאסר בפועל, החל מיום מעצרו 27.11.11.